<h1>ראב"ן שו"ת בסוף הספר</h1>
<h2>דף ד:</h2>
והא דאמרי' בראש סוכה [ו'.] חציצין הלכה למשה מסיני, ומקשי' דאורייתא הוא דכתב ורחץ את בשרו וכו', ומשני כי איצטריך הילכתא לשערו (וכי) [וכ]דרב הונא דאמר נימא אחת קשורה חוצצת וכו', ומקשי' שערו נמי דאורייתא דכתב את בשרו הטפל לבשרו, ומשני אלא כי איצטריכא הילכתא לכדר' יצחק [דאמר] דבר תורה רובו המקפיד וכו' וגזרו על מיעוטו המקפיד וכו'. ומקשי' והא אמרו דנימא אחת קשורה דאורייתא הוא דהיינו מיעוטו (והכי) [והכא] קאמרי וגזרו על מיעוטו. ופירשתי כל הסוגיא (וכו') נימא אחת קשורה לבדה חוצצת דמיהדק ולא עייל מיא שלשה קשורים יחד אין חוצצין דלא מיהדקי ועיילו מיא וליכא (חוצצין) [חציצה], ומקשי' שערו דאורייתא הוא את הטפל לבשרו דהיינו שערו בעי ביאת מים דכיון דנימא אחת מהדק וליכא ביאת מים ואת אמרת הילכתא היא, ומשני כי איצטריכא הילכתא לכדר' יצחק כלומר (אלא) ודאי קרא דמרבי שער לחציצין משמע בין נימא אחת בין נימות הרבה קשורין אחד אחד (דמי) דמיהדקי דהוי חציצה דהביאת מים בעינן לשיער ואתאי הילכתא לפרושי קרא לאשמעינן דלא בנימא אחת קשורה ולא בנימין הרבה קשורין כל אחד לבד הוי חציצה [אלא] עד שיהא רוב שערות קשורין כל אחד לבדו (ומעיד עליהן) [שעתיד בעליהן] להתירן וכיון דבעי להתירן הוי חציצה (דהם) [דהא] לא עייל מיא בשיער במקום שעתיד להיתגלות ושאין מקפיד עליו להתירו אינו חוצץ שהרי לא יתגלה לעולם ובכל דמיתגלי (עלי) [עיילי] מיא וכדר' יצחק דאמר דבר תורה כלומר חציצת שיער דקרא כך הוא הלכה למשה מסיני דרובו ומקפיד עליו (אינו) חוצץ (וכדמפרש') [וכדפרשנו] אבל מיעוט שער וכ"ש נימא אחת אפילו מקפיד אינו חוצץ דסוף סוף לא יתירם כיון דרוב שערותיו לאו קשו[רין] (ומניחא) [ומניחם] כך, וגזרו חכמים רובן שאינו מקפיד שיהא חוצץ משום רובו המקפיד דבר תורה דרוב ברוב מיחלף ואי אמרינן דרוב אינו מקפיד אינו חוצץ אמרינן נמי ברוב המקפיד דאינו חוצץ וחכמים עשו סייג לתורה ועל מיעוטו המקפיד שיהא חוצץ משום רובו המקפיד דהקפדה בהקפדה מיחלפא, ורב הונא דאמר נימא אחת קשורה חוצץ(ין) במקפיד קאמר ומדרבנן כל שכן נימין הרבה ולא בא רב הונא לאשמעינן אלא דשלש קשורות יחד דאינו חוצץ ושתים דספיקא היא אי חייצי אי לא וספיקא דרבנן הוא.
<h2>דף טו:</h2>
הא דאמרינן בפרק שיני דסוכה [כ"ב:] אמרינן ושצילתה מרובה מחמתה כשירה הא כי הדדי פסולה ורמינהו ושחמתה מרובה מצילתה פסולה הא כי הדדי כשירה ומשני לא קשיא כאן מלמעלה כאן מלמטה, כלומר מלמטה על הארץ כי הדדי החמה וצל כשירה, אם מלמעלה (מסכך) [בסכך] החמה (והכל) [והצל] שוין פסולה מפני שעל הארץ תהיה חמה מרובה מצל כדאמר רב פפא כזוזא מלעיל כאיסתרא מתחת. ומקשין כיון דלמעלה חמה הוי עומד (כעומד) כפרוץ ותהא כשירה, דהא ר' פפא גופא אית ליה בעירובין פרוץ כעומד מותר. ונראה לי ודאי פרוץ כעומד אית ליה לרב פפא [דמותר] והכא לאו משום פרוץ כעומד היא פסולה אלא משום למטה על הארץ חמה מרובה מצל (ואם בענן) [ואנן בעינן] סוכה לצל וליכא. [עוד מקשין] והרי משל רב פפא צילתה מרובה מחמתה דקאמר רב פפא כזוזא לעיל כאיסתירא מלתחת ואיסתירא הוא חצי זוזא כדאמר בכתובות [ס"ד.] מאי טרפעיקין (ד)איסתירא דהוא פלגא דזוזא נמצא מקום החמה למטה צר ופחות מן הפרוץ של מעלה. ונראה לי וודאי איסתירא הוא חצי (זה) [זוז] צורי שהוא ק' פרוטה (כדא מאיסתירא) [כדאמר בב"ב [ק"ה:] איסתירא] מאה מעי והוא סלע מדינה שהוא חצי זוז צורי וזוזא (וקא') [דקאמר] רב פפא זוז מדינה שהוא רובע סלע מדינה שהוא רובע של (איסורא) [איסתירא].
<h2>דף פו:</h2>
ותליית בגדים על גבי מנוד בשבת למחיצה בין אילו לאילו, נ"ל שהוא מותר דמחיצות עראי מותר לעשות בשבת. אבל אהל עראי אסור, דאמר ר' אמי אמר שמואל [שבת קל"ח.] וילון מותר לנטות ומותר לפורקו בשבת אבל כילת חתנים שיש בגגה טפח אסור אע"פ שהוא אהל עראי ואם פירס מקצת מערב שבת למחר מותח ומוסיף עליו לנטותה שמוסיפין על אהל עראי בשבת. ותו דכי אתא רב דימי פעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת למחר פרסו סדינין על גבי העמודים והביאו ומקשו פירסו מנא הוה להו כלומר מאין להם סדינין ברשות הרבים בשבת מי הוציאן לשם ומשני אלא מצאו סדינין פרוסין שהיו מערב שבת, עד כאן לא מקשו אלא מנא הוה להו אבל אי הוו התם שרי לפורסן בשבת.
<h2>דף קב.</h2>
ותליית בגדים על גבי מנוד בשבת למחיצה בין אילו לאילו, נ"ל שהוא מותר דמחיצות עראי מותר לעשות בשבת. אבל אהל עראי אסור, דאמר ר' אמי אמר שמואל [שבת קל"ח.] וילון מותר לנטות ומותר לפורקו בשבת אבל כילת חתנים שיש בגגה טפח אסור אע"פ שהוא אהל עראי ואם פירס מקצת מערב שבת למחר מותח ומוסיף עליו לנטותה שמוסיפין על אהל עראי בשבת. ותו דכי אתא רב דימי [עירובין פ"ו:] פעם אחת שכחו ולא הביאו ס"ת למחר פרסו סדינין על גבי העמודים והביאו ומקשו פירסו מנא הוה להו כלומר מאין להם סדינין ברשות הרבים בשבת מי הוציאן לשם ומשני אלא מצאו סדינין פרוסין שהיו מערב שבת, עד כאן לא מקשו אלא מנא הוה להו אבל אי הוו התם שרי לפורסן בשבת.
